גלומרולונפריטיס

רקמת הכליה היא מסננת, שאחראית לסנן את הדם שזורם בנימיות הדם הקטנות של הכליות ולהפריד בין שני סוגי חומרים. חומרי הפסולת (עודפי מים ומלח) יופרשו בשתן והחומרים החיוניים לגוף יישארו בדם.

היחידה התפקודית שמסננת את הדם נקראת פקיעית הכליה (גלומרולוס, Glomrulus).

דלקת ברקמת הפקיעית נקראת גלומרולונפריטיס והיא תהליך דלקתי ברקמת שתי הכליות.

הדלקת גורמת לפגיעה כפולה: מצד אחד, היצרות של חלל הנימיות שגורמת לירידה בקצב הפינוי של חומרי הפסולת והמים מהדם לשתן. מצד שני. פגיעה בקרום שחוצץ בין תאי הנימית לחלל שבו נוצר השתן, גורמת ל למרכיבי הדם, כגון חלבון וכדוריות הדם האדומות, לדלוף לשתן.

גלומרולונפריטיס

התסמינים של גלומרולונפריטיס

המחלה יכולה  להתבטא על ידי אחד מהתסמינים הבאים:

  • בצקת
  • ירידה בתפוקת השתן
  • יתר לחץ דם (בשל אגירת מים ומלח עודפים)
  • שתן דמי
  • סימנים לא ספציפיים כגון חולשה, בחילה וכאב ראש

 

בבדיקות המעבדה נצפית עליה בקריאטינין ואוריאה (שתנן) בדם (חומרי פסולת שאינם מפונים בקצב תקין לשתן).
לעיתים נראה עליה ברמת המלחים בדם (למשל, האשלגן והזרחן) ובחומציות הדם, ומנגד ירידה ברמת הסידן.

אנמיה (ירידה בהמוגלובין) עלולה להיגרם  מעליה בנפח הדם על רקע צבירת נוזלים, וכן ירידה ברמת ההורמון אריטרופואטין
(הורמון המיוצר על ידי הכליה ומעודד ייצור כדוריות אדומות במח העצם).
בבדיקות שתן ניתן לראות הופעה של כדוריות דם אדומות וחלבון.

הגורמים למחלה

הגורמים לגלומרולונפריטיס הם מגוונים:

  1. מחלה ראשונית 

זוהי הצורה הנפוצה ביותר של גלומרולונפריטיס בילדים והיא מתפתחת לאחר זיהום על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס
או לאחר זיהומים חיידקים/נגיפיים אחרים. הדלקת נגרמת על ידי ערעור הפעילות של המערכת החיסונית,
כך שתאי הדלקת והחומרים המופרשים מהם פוגעים בפקעית הכליה.
חשוב לציין שהפגיעה בכליה לא נגרמת באופן ישיר על ידי מחולל הזיהום, לכן טיפול באנטיביוטיקה לא יהיה יעיל. 

  1. חלק ממחלה רב מערכתית

גלומרולונפריטיס יכולה להופיע כחלק ממחלות אוטואימוניות בהן שיבוש במערכת החיסונית גרם לייצור נוגדנים כנגד איברי הגוף,
בין היתר רקמת הפקיעית או דפנות כלי הדם הכלייתיים.
דוגמאות לסוג מחלות זה הן: זאבת אדמתית מערכתית SLE Systemic Lupus Erythematosus
ודלקת כלי הדם (וסקוליטיס) כגון הנוך שונליין פורפורה.

איך מאבחנים גלומרולונפריטיס

האבחון של גלומרולונפריטיס נעשה על פי תלונות החולה, בדיקה גופנית, בדיקות המעבדה והדמיה.
אם לא ניתן לקבוע בבירור את סיבת המחלה יש צורך לבצע ניקור כליה שיכול לסייע באפיון מדויק של:
התהליך הדלקתי, קביעת הגורם למחלה, חיזוי מהלכה והתאמת הטיפול.

הטיפול בגלומרולונפריטיס

הטיפול בגלומרולונפריטיס נחלק לשני מרכיבים עיקריים: 

  1. טיפול בגורם למחלה
  2. טיפול תומך 

במקרה של מחלה ראשונית (גלומרולונפריטיס שלאחר זיהום סטרפטוקוקלי), אין צורך בטיפול ספציפי, כיוון שהמחלה חולפת מאליה.

הטיפול התומך מכוון לשמירה על מאזן המים (מעקב אחר כמות השתיה והתאמתה לכמות השתן), טיפול ביתר לחץ דם
ושמירה על רמה תקינה של מלחים בדם באמצעות התאמה של הרכב האוכל והתרופות. 

רוב רובם של החולים מבריאים תוך מספר שבועות ללא נזק שארי, והטיפול הינו תומך בלבד.

הטיפול בגלומרולונפריטיס, שהיא חלק משני למחלה רב מערכתית, יכוון למחלה הספציפית לאחר אבחונה.
טיפול יעיל, מהיר ומכוון היטב יניב בדרך כלל תוצאות מצוינות וישמר את התפקוד הכלייתי לשנים רבות.

Email
Phone
Phone
Email
דילוג לתוכן